המרפסת שהפכה לאסון

המרפסת שהפכה לאסון

לא מזמן עברתי דירה, 

לדירה 4 חדרים בגודל ממוצע, השכנים סבירים ואפילו היציאה מהחניה לרחוב איננה פקוקה (כמו שלעיתים קורה בעודך עומד לאחר לעבודה).
פרט לחדרים ישנה גם מרפסת שמש יפה שכל מטרתה היתה לגדל כמה שתילים, לארח כמה חברים במהלך הסופ”ש לפצח גריעים ואולי לקבל מעט נחת אחרי העבודה.אחרי עשר שעות נטו שאני לא בבית, כל מה שבא לי לעשות זה פשוט להניח את הישבן שלי במושב נוח שקניתי במיוחד למרפסת הזאת. הפנטזיה האמיתית היתה להגיע הביתה ובשעות בין ערביים, להכין לי איזה כוס תה ולהנות מהעובדה שאינני נמצא בין ארבע קירות, עושה פוטוסינטזה לפלורוסנטים השנואים. 

אני עברתי בחודש ספטמבר, היה עוד חמים אבל הטמפרטורות כבר החלו להיות סבירות והמרפסת הפתוחה שלי החלה לקבל צורה. השתילים כולם במקום, צמחי תבלים, שולחן עגול ומסביבו כמה כסאוןת פלסטיק, הכל היה מוכן לבואו של ישבני העייף. אך ככל שהזמן עבר ועונת המעבר לפתע נגמרה, החורף תפס את מקומה עם גשם זלעפות שגדע את החלום אליו השתוקקתי. הלכו השתילים, המרפסת- מוצפת. 10 מטר רבוע עליהם שילמתי במיטב כספי לא שמישים…וזה לא הכל! בחורף, קר, לעיתים קר מאוד…והשמש שוקעת מוקדם.

אבל הנה החורף עבר ועונת האביב החלה ואיתה גם הימים הטובים. אז חזרתי על הטקס ובמהרה שב החיוך ואיתו גם החבר’ה והפיצוחים (למישהו יש קשיו?). 

שלושה חודשים…זה כל הזמן שקיבלתי מאמא אדמה עד שהחל חום בלתי יתואר החל מחודש יוני. אני יושב לי ביום שישי ונצלה כהוגן. אני מנסה לספר לעצמי סיפור שקצת מים ומקדם הגנה יעשו את ההבדל, אבל בואו נודה בזה- אחרי חודש יוני זה פשוט לחיות בהכחשה טוטאלית. 
רגשתי שהאיכות חיים אליה השתוקקתי תהיה זמינה בזמנים מאוד ספציפיים לאורך השנה. 

ברגע של נחישות, החלטתי לעשות מעשה. 
שמעתי מחבר שהיתה לו את אותה הבעיה, שלאחר שהתקין פרגולה מאלומיניום הבעיה נפתרה.
אני לא אשקר, באותו הרגע אני חשבתי מעט על הכיס שלי שלא היה ממש נפוח ממזומנים, אבל החלטתי להתקשר בכל זאת. 
יצרתי קשר עם סוככי תבל, שהבטיחו שהם מכירים את התופעה ושיש להם את הפתרון המושלם עבורי. הם היו כל כך נחמדים שאני אפילו שכחתי לשאול אותם את מחיר…היה לנו כזה קליק שזה כבר לא כל כך שינה מה הם יגידו לי, אני כבר הייתי בכיס שלהם.

יומיים לאחר מכן, בשעה 10:00, בעודי חושב בכמה זמן המתקין הישראלי המצוי יאחר הפעם, דפיקות בדלת:
“שלום, דיברת איתי בטלפון לפני יומיים, אני כאן בשביל לפתור לך את הבעיה” אמר המתקין. לא שניה איחור, הכל לפי הזמנים. 
עוד באותו היום המרפסת שלי קיבלה את הסוכך המתקפל החדש שלה. הכל מעוצב, נקי, מקצועי…לא פחות, לא יותר. 

מאותו היום, לא קיץ, לא חורף ובעם שום מזג אוויר לא ימנעו ממני את שלוות החיים שמשאירה אותי שפויה. 
השתילים חזרו לחייך והחברים מביאים פקאנים לישיבות בסופ”ש, ואני שואל: “מי לעזאזל מביא פקאנים ככיבוד”.  

הוסף תגובה