ביחס למקור

כבני ברוך מסביר לגבי ההתפתחות הראשונית של היצור דרך ארבעה שלבים, ואילו ראשון יצור פשוט מכיר, מכיר קיום משלו, זמן קצר לאחר שהוא גם מכיר בכך שקיומה מגיע ומתלוי במקור אחד. כך מהשלב השני של הפיתוח של יצור ההתקדמות לוקחת על מסלול חדש לגמרי. קיומה של הופך משניים והאובייקט הראשוני הופך מערכת היחסים של היצור למקור שלה. ובעוד בתחילה מערכת יחסים זו על הכבוד מנסים לחקות את המקור, כדי להיות דומה לזה, בסוף התפתחותו רצון חדש לגמרי מתעורר ביצור. יצור הבשיל באופן מלא לא רק רוצה להיות דומה למקור שלה, אבל היא רוצה להחליף את המקור בכדי להפוך למקור עצמו. זה גורם למצב חדש סכיזופרנית אשר מעמיד למצב בלתי פתירה יצור: מחד זה מרגיש הכבוד הנצחי שלו, הכרת תודה על קיומו שקיבל מהמקור שמקור היא מזהה כ" טובה ומיטיב ", מקרין אהבה וטיפול ללא תנאי , וזה עדיין רוצה להיות כמו המקור חיקוי התכונות שלה. אבל באותו הזמן, דרך הרצון, החדש שלה הבשיל באופן מלא את זה גם רואה שהסיבה היחידה, כוונה שהוא רוצה להיות כמו המקור הוא להחליף אותו, לגבור עליו, להיות עצמאי באופן מלא מזה. יצור הוא מעוניין רק בהצדקת קיומו שלו. מצב זה בלתי פתירה, סכיזופרניה והבושה שלאחר מכן מתחיל את ההתפתחות הארוכה, שלאחר מכן במערכת היחסים בין יצור והמקור שלה. בסוף האבולוציה זה יצור יש להשיג שוויון מלא של תכונות עם המקור שלה, אבל לא כדי להחליף אותו, מצדיק את היצירה שלו, קיומה אלא כדי להצדיק את המקור במלואו על ידי מתן לחלוטין על פסקי קיומו. יצור יש להעפיל באופן מלא, הכשרון לקבל את המפתחות לכל מה שקיים במציאות, בני ברוך לוקח שליטה מלאה ובמקום לבחור ביטול עצמי, הסרת עצמו מהמציאות לחלוטין, ההמסה בחזרה למקור. למרות שזה נשמע כמו הסתירה הגדולה ביותר אי פעם שזה לא יכול לקרות בכל דרך אחרת. אלא אם כן יצור מגיע למצב של המקור המדויק, ראוי באופן מלא כדי להחליף אותו, זה לא יכול לחשוף באופן מלא, להבין את המקור, השגת הנפש ופעולותיה. בלי זה יצור לעולם לא יוכל להגיע לאהבה בלתי נתפסת, בלתי מותנית לכיוון המקור נדרש לבטל את עצמו לגמרי. מה יצור אין להשיג בכל התרגיל הזה? מדוע השגת אהבה אינסופית כזה, השגת, בגדים למקור שווה לוותר על העצמי שלנו? אנו יודעים רק כאשר נגיע לשם ...