סקירת בתי הדין לעבודה בישראל

סקירת בתי הדין לעבודה בישראל בתי הדין לעבודה הוקמו לראשונה בעולם המודרני בצרפת בשנת 1806. מאז פרו ורבו בתי הדין לעבודה במדינות נוספות בעולם. בשנת 1969 הוקם בישראל בית הדין לעבודה. המניעים להקמת בית הדין לעבודה לא נבעו מהרצון לקדם עובדים אלא עקב נסיבות פוליטיות: "בשנות השישים חל גידול במספר השביתות בשירותים ציבוריים בעלי אופי חיוני אשר הממשלה וההסתדרות התקשו בריסונן. הפתרון שנמצא היה הקמת מסגרת שיפוטית שנצפה כי תשמש כלי עזר ממסדי. מסיבה דומה נחקק שנה קודם לכן חוק הבוררות". בתי הדין לעבודה פועלים במתכונת אזורית וארצית. חמישה בתי דין אזוריים משמשים כערכאה ראשונה לתביעות בענייני עבודה בישראל (באר שבע; חיפה; ירושלים; נצרת; תל-אביב) ובית הדין הארצי בירושלים היושב כערכאה שנייה (ערעור) וכן פוסק בעניינים שהם בתחום סמכותו הבלעדית. בית הדין לעבודה מורכב משופטים ומנציגי ציבור. לבית הדין לעבודה סמכות ברוב רובן של התובענות שעילתן ביחס עבודה וביטוח לאומי והוא ככלל, משוחרר מתחולתם של סדרי הדין ודיני הראיות הנוהגים בבתי המשפט האזרחיים.. שופטי בית הדין פוסקים על פי נורמות היסוד במשפט העבודה והם אינם כפופים לסדרי הראיות בהליך אזרחי.