וויכוחים עם ילדים

הורה יקר, פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו בוויכוח עם ילדינו על בקשות לגיטימיות ובסיסיות שאנו כהורים רואים לנכון לבקש אותן. ביקשת שיסדר את החדר וילדך ענה: "אוף למה עכשיו'' ביקשת שיערוך את השולחן וילדך ענה: ''תמיד אני צריך לעשות את זה''. משפטים אלו נאמרים לא אחת על ידי ילדינו כאשר הם אינם מרוצים מהחלטות חינוכיות שלנו. הסכנה באמירת משפטים מהסוג הזה היא שאתה ההורה יכול ליפול למלכודות כשאתה נכנס לוויכוח עם ילדך או מנסה להסביר לו את הטעות בדרך החשיבה שלו: "למה אתה אומר שמבקשים רק ממך? כולם עוזרים בבית הזה'' - לסוג כזה של תגובה ילדך חיכה. מיד מתחיל וויכוח בינך לבין ילדך כאשר כל אחד מנסה לשכנע את השני בצדקת טיעוניו, ולא אחת ההורה נכנע בסוף. להלן המלצותיי כיצד להימנע מוויכוחים אלה עם ילדך: * כאשר ביקשת משהו וילדך מתחיל להתווכח, חשוב מאוד להתעלם ממנו ולא להגיב! כך לא נופלים למלכודת זו. * חשוב להתמקד בתהליך החינוכי ולהגיב רק להתנהגות עצמה (ביצע או לא ביצע את בקשתך) ולא לאמירות של ילדך. * אם ברצונך להסביר את הצידוק לבקשתך – יש לעשות זאת לפני מתן ההנחיה שלך ולא אחריה. '''נעמה, עוד מעט סבתא באה, שימי בבקשה את הנעליים בחדר" . * חשוב ביותר לשבח את ילדך בכל פעם שהוא נענה לך ושיתף פעולה ללא וויכוח: ''כל הכבוד שעשית מה שביקשתי''. * כדאי להקפיד ולהיות עיקביים ובכך לקצר ולהמעיט בוויכוחים.