מה לעשות כאשר ילדך אומר "לא עשיתי בכוונה"

גיל צעיר ילדים לומדים להשתמש במשפט "לא עשיתי בכוונה" כנסיון התחמקות מתגובה לא נעימה של המבוגר. לעיתים המשפט נכון ומוצדק – עברתי ונפלה כוס, סגרתי את הדלת והיא נטרקה, מסרתי לאחותי כדור והיא לא תפסה והוא פגע לה בראש וכדומה. אך לעיתים הוא נשמע תמוה וחסר משמעות לעניין – לא התכוונתי להרביץ בגן, לא התכוונתי לברוח כשקראת לי, לא התכוונתי לזרוק מהחלון. אנחנו כהורים חייבים לשים לב ולהתייחס להתנהגות עצמה, לחומרתה ולתדירות בה היא מתרחשת ולא לתגובה הראשונית "לא עשיתי בכוונה". המפתח להבנה הוא תדירות המקרים – האם ההתנהגות חוזרת על עצמה? האם הוא מפיל כוס כל יומיים? האם כל פעם שהוא זורק כדור אל אחותו הוא פוגע לה בראש? האם הוא מרביץ כמעט כל יום בגן? מה לעשות כאשר ילדך אומר "לא עשיתי בכוונה" לאחר התנהגות לא נאותה: מומלץ שלא להגיב על "לא עשיתי בכוונה" ולהתייחס להתנהגות עצמה. כדאי לנסות ולזכור האם זו התנהגות שהתרחשה כבר פעמים רבות ולשקול האם הכוונה של ילדך (או חוסר הכוונה) רלוונטית בכלל להתייחסותך. אם זו התנהגות חמורה (כגון חוצפה או אלימות) יש להגיב תגובה משמעותית ולא נעימה לילדך. אם ההתנהגות אינה חמורה (שבירת כוס) מומלץ להסביר לילדך ולכוונו לאילו דברים לשים לב בפעם הבאה כדי למנוע הישנות המקרה. חשוב לשים לב ולשבח מצבים אחרים דומים בהם ילדך מצליח להתאפק או להשתדל כדי שהמקרה לא יישנה. בהצלחה!